linked in

שלח פרופיל עכשיו >

ההרשמה נקלטה

בהצלחה!

"סיפורה של שפחה" במנהרת הזמן

19/07/2018 17:32:33
"סיפורה של שפחה" במנהרת הזמן

ברוכים הבאים למדרון האימה התלול של המציאות

השבוע שודר הפרק האחרון בעונה השניה של הסדרה הדיסטופית "סיפורה של שפחה". אולי חלק מכוח המשיכה של הסדרה, נובע מהקרבה שלה למציאות העכשווית: להיום, למחר, לאתמול שלנו. לאחרונה, צייצה מרגרט אטווד, שכתבה את הספר עליו מבוססת הסדרה, בטוויטר שלה בעקבות סערת הפרדת הילדים מהוריהם בגבול ארה"ב-מקסיקו: "לא שילבתי ב-"סיפורה של שפחה" אירועים שלא התרחשו כבר איפשהו… כולל חטיפת ילדים מהוריהם." ואכן, הסדרה מתכתבת עם המציאות הפוליטית העכשווית כמו גם נטועה עמוק במציאות ההיסטורית.

למשרות תוכנה במיטב הסטרטאפים בארץ ובעולם - שלחו קורות חיים או פרופיל לינקדאין

דיסטופיות מאפשרות לנו להתבונן במציאות דרך מסך עשן "דיסטופי", של משהו עתידני, מאיים ואפל, אבל כזה שהוא רק תרחיש פסימי, שכלל לא בטוח שיתממש אי פעם. אבל בסדרות הדיסטופיות של השנים האחרונות,  מבעד למסך העשן הדיסטופי מבצבצת המציאות, קרובה ומוחשית יותר מאי פעם. כך זה, למשל, בסדרה "מראה שחורה", וכך זה גם בסדרה "סיפורה של שפחה", שמתארת את ארה"ב העתידנית כרפובליקת גלעד, תיאוקרטיה נוצרית, בה נשים סובלות מדיכוי קיצוני. הסדרה עלתה לשידור במאי 2017, מספר חודשים לאחר כניסתו של טראמפ לתפקיד נשיא ארה"ב וזמן קצר לפני התפשטות תופעת Me too. העיתוי הפך את הקישור בין הסדרה לאיום על הדמוקרטיה המערבית, ולפחד מפני ביטול זכויות נשים שהושגו במאמץ רב  לכמעט בלתי נמנע.

ב- "סיפורה של שפחה", מארה"ב הדמוקרטית והמתירנית לא נותר זכר. מתנגדי המשטר מוצאים להורג וגופותיהם תלויות על הקיר למען יראו וייראו. הנשים זוכות לטיפול מיוחד. הן מוצבת בתפקידיה המסורתיים של האישה "מבשלת", "מנקה", "אשת איש". אסור להן לקרוא או לכתוב, אסור להן לחשוף את גופן, אסור להתאפר. הן מחולקות למעמדות, חלוקה שזוכה לסימול בולט באמצעות צבע. מעמד השפחות, המעמד אליו משתייכת גיבורת הסדרה, אופרד, מסומל בצבע אדום, והשפחות לובשות שמלות אדומות שמכסות לחלוטין את גופן. השפחות הן רחם מהלך. ברפובליקת גלעד אנשים רבים אינם פוריים ואין כמעט ילדים. נשים פוריות הן נכס יקר ערך. השפחות "מגויסות" מקרב מתנגדות המשטר ונשים שניהלו אורח חיים לא מוסרי (כמו חיים עם בן זוג בלי נישואין), ילדיהן נלקחים, ותחת עיניהן הפקוחות של "הדודות" הן עוברות חינוך מחדש. לאחר מכן, הן מוצבות בבתיהם של המנהיגים, אנשי המעמד העליון. הפונקציה שלהן היא התעברות.

זמן קצר לאחר תחילת שידור העונה הראשונה, הפכה הסדרה סמל למאבקים פוליטיים עכשוויים. בהפגנה שנערכה במחאה נגד שינויים בחקיקה המסדירה הפלות באוהיו, הופיעו נשים לבושות בשמלות האדומות של השפחות, וזה קוד הלבוש גם בהפגנות אחרות מאז ועד היום, בכל רחבי העולם, כולל בישראל. סוגיות פוליטיות שונות של זכויות נשים, הגנה על הדמוקרטיה, הפרדת ילדים מהוריהם ועוד מצאו בית סמלי ב-"סיפורה של שפחה".

ראש בראש: היסטוריה וסיפורה של שפחה

לאחרונה, צייצה מרגרט אטווד, הסופרת הקנדית שכתבה את "סיפורה של שפחה" (הספר ששימש בסיס לסדרה וראה אור ב-1985) בטוויטר שלה בעקבות סערת הפרדת הילדים מהוריהם בגבול מכסיקו: "לא שילבתי ב-"סיפורה של שפחה" אירועים שלא התרחשו כבר איפשהו… כולל חטיפת ילדים מהוריהם." בראיון אחר היא אמרה:

"I would not put any events into the book that had not already happened in what James Joyce called the “nightmare” of history, nor any technology not already available. No imaginary gizmos, no imaginary laws, no imaginary atrocities. God is in the details, they say. So is the Devil."

ואכן, הסדרה שמתכתבת עם המציאות הפוליטית העכשווית נטועה עמוק בהיסטוריה. הנה שתי דוגמאות מתוך רבות.

תכנית לבנסבורן - גרמניה הנאצית

בסדרה, תינוקות וילדים נחטפים מידי אימהותיהם השפחות, ומועברים למשפחות המנהיגים, בני המעמד העליון. דברים רבים בסדרה מרפררים לאירועים בתקופת השואה, ביניהם לתכנית לבנבסורן. ב-1935, בעקבות הירידה בילודה בגרמניה, הכריז הימלר על תכנית לבנסבורן, שמטרתה לקדם את העתיד הארי.  במסגרת התכנית, הוצבו ילדים ממוצא ארי ובעלי נתונים גופניים מתאימים, במשפחות אומנה "טהורות", או במוסדות "טהורים", שנועדו לחנכם ולהכשירם כבני הגזע העליון. חלק מהתינוקות נולדו לאימהות "טהורות גזע" גרמניות או סקנדינביות ולאבות, אנשי אס אס בעלי נתונים "אריים". חלק אחר מהתינוקות, שענו על הקריטריונים הגזעיים, נחטפו מאמותיהם. במהלך תקופת פעילותה של התכנית נחטפו אלפי ילדים.

ציד המכשפות בסיילם

אירועי הסדרה (והספר) מבוססים באופן חלקי על ציד המכשפות בעיירה האמריקאית סיילם שבמסצ'וסטס במאה ה-17. באותה תקופה, בקרב הציבור הנוצרי פוריטני נהגו עמדות מיזוגניות של חשש ואף שנאה כלפי נשים. הנורמה השלטת הייתה: הפרדה ברורה בין תפקידי הגבר והאישה: מקום הגבר בציבור ובקהילה, בעוד מקום האישה בבית; תפקיד הגבר ללמד, ואילו תפקיד האישה ללמוד; וכך הלאה. נשים נחשדו הרבה יותר מגברים בקשר עם כוחות הרע והשטן. בעיירה הקטנה קשה היה לשמור סודות ולהסתיר מפני השכנים התנהגות לא נאותה מבחינה חברתית, ובמקרים של סכסוכי שכנים ההלשנות פרחו, וכל מעשה החורג מהנורמה שימש כר פורה לשמועות בדבר מאגיה שחורה וכישוף. במסגרת ציד המכשפות, במהלך חצי שנה נדונו 13 נשים ו-6 גברים למוות בתלייה לאחר שהורשעו במעשי מאגיה שחורה וכישוף. הקליקו לצפייה בסרטון על ציד המכשפות בסיילם.

 

 

 




חזרה לבלוג >      חיפוש משרות >